יישום גבולות

איך זה שילדכם לא חולץ אף פעם סנדלים בכניסה לבית, הוא מסרב דרך קבע לאכול את ארוחת הערב ולא מוכן להתרחץ לפני השינה? אני אמנם לא מכירה אתכם או את ילדכם באופן אישי, אך יכולה לומר בביטחון כי עליכם לעבוד על יישום גבולות. אני מופתעת לגלות כי ברוב המקרים, אלו הנרתעים מהצבת הגבולות הם בכלל ההורים. הצבת הגבולות אינה הופכת אתכם להורים "רעים", "קשים" או כאלו שעושים "דווקא" לילדיהם.

לצד ההורים שמסיבותיהם לא מיישמים גבולות, ישנם אלו שכן, אך הילדים מצידם "לא סופרים" אותם ועושים מה שהם רוצים. איך ניתן להסביר את זה? עליכם להבין כי אלו לא רק הגבולות שאתם בוחרים להציב, אלא הדרך בה אתם מבקשים להציבם. לדוגמא: אתם מצפים מילדיכם לחלוץ סנדלים לפני שהם נכנסים לבית. מבלי שאתם שמים לב, אתם חוזרים על הבקשה מספר פעמים, מגיבים לילדים ו"מתגמשים" איתם. ברגע שאתם חוזרים על בקשתכם פעם נוספת, אתם הופכים את הצבת הגבול לדיון. ומה הילדים לומדים? שלמילים שלכם אין כוח או משמעות.